תפסיקו לנחש – השתמשו במערכות חימום חכמות
במשך שנים רבות, קווי הטיפול בשבבים באמצעות טכנולוגיית SMT עבדו בעיקר באמצעות נורות אינפרא-אדום “פרימיטיביות”. מכניסים אותן לחשמל, הן מתחממות, וצריך רק לקוות שהחיישנים יצליחו לזהות את עליית הטמפרטורה לפני שהיא עלולה לפגוע בשבב.
זו דרך מתוחה לעבוד. ובכנות? אנחנו כבר לא רוצים לעבוד ככה. בשנים הבאות, נורות אינפרא-אדום אלו יהפכו למערכות חכמות יותר – בעצם, חיישנים מחוברים לרשת.
הבעיה עם חימום “פסיבי”
כרגע, רוב המערכות משתמשות בנורות קוורץ או הלוגן שפועלות במתח קבוע. הבעיה היא שבדרך כלל אין שום אפשרות לדעת מתי הנורה מתחילה להישחק או מתי החוט שלה נפגע.
מגלים זאת רק כשהשבבים לא עוברים את בדיקות הרנטגן, או כשמגלים את אותם מקומות בהם החיבורים לא טובים. זו סיוט.
לכן, אנחנו משנים את הדרך בה הציוד מתקשר. אנחנו מוסיפים פרוטוקולי תקשורת לתוך גוף הנורה. כך, הנורה יכולה לשלוח מידע ל-PLC, ולדווח על מצב החוט שלה ועל כמות האנרגיה שהיא צורכת בזמן אמת.
הכנסת הנתונים
כדי שזה יקרה, היינו צריכים לשנות את ההגדרות החשמליות. זה כבר לא רק כבל חשמלי; הוספנו גם כבלי נתונים לתוך חיבורי הנורה.
על ידי מעקב אחר ירידת המתח והשינויים בזרם, המערכת יכולה לדעת מתי הנורה עומדת להישחק – לפני שזה באמת קורה.
חשבו על זה: ניתן להחליף את הנורה בזמן ההפסקה המתוכננת, במקום שכל הליניה תעצור באמצע העבודה.
הקושי בבחירה
עכשיו, החלק הקשה הוא שאלקטרוניקה וחום קיצוני לא הולכים יחד. הם שונאים זה את זה.
כדי שמודולי ה-IoT לא יינזקו, עלינו להשתמש במגני חום או להרחיק את המערכות מהחום. זה אומר שהעלויות הראשוניות יהיו גבוהות יותר, והחיבורים יהיו יותר מסובכים. כמו כן, יש לוודא שהמערכות יכולות להתמודד עם עומס הנתונים הנוסף.
זה יקר יותר בהתחלה, כן. אבל זה עדיף בהרבה מעצירה בלתי מתוכננת של הליניה ושבבים שנהרסים.